21

היא מדליקה את הדוד מהבוקר

שלא יגמרו לו המים

למכולת נסעה פעמיים, פעם לתבלין של הקציצות

ואז לתפוזים, לעוגה עם הקוקוס

שהוא הכי אוהב

את החדר אווררה, את המצעים ישרה

את המגבת הניחה על הכרית, מעליה סוכריה ושקית קטנה

עם בוטנים אמריקאים

ויש אחרון עם האצבע על השידה

ושוב אבק והיא שוב מנקה

עוד שפריץ אחד של פצ'ולי

לטשטוש ריח אבק השריפה

היא אומרת לעצמה

עוד רגע הוא ידפוק בדלת

והיא תמשש כל חלק מתווי פניו

תשאף את העורף המצחין, תנשק את הלחיים, את המצח, את הראש

תשחיל את האצבעות בשערו המאובק

תעסה את הקרקפת

עוד רגע הוא יעטוף אותה בזרועותיו

הרחבות המותשות

והיא תבכה בתוכו ותצחק

ותאנח אנחת מלחמה

והוא ישאל, אמא

מה הכנת לי לאכול?

והנה דפיקה בדלת.

הוא בא, הוא בא, הוא בא

והנה דפיקה בדלת

ומת העולם.

מת

(לזכרו של ניר בנימין ז"ל – חרבות ברזל)