בגידה.

מה המחיר שלה? כמה אנחנו מוכנים לשלם?

לבן גוריון בבקשה. נהג המונית בחורצ'יק בן 30 וקצת עם עיניים של בן 100 לא היה צריך לומר מילה, במראה הרוחבית השתקפו עיניים עמוסות. מה, בן אדם? אני שואלת אותו, הכל בסדר, אתה נראה עייף? "אני עייף" ענה. "עייף מהחיים". אוהו, זה משפט גדול לבחור צעיר כמוך.. מה קורה? "החיים ביגרו אותי".

העיניים העמוסות הורמו לראשונה מתחילת הנסיעה, בחנו את העיניים שלי דרך המראה. אהלן חייכתי, נעים מאוד, אפי. "נוסעת לחופשה?" לא, חוזרת הביתה "אה, היית בחופשה?" סוג של.. עזוב אותי, מה איתך..?

"ברוך השם הכל עשר, עובד מתפרנס, יוצא מבלה, מכיר נשים חי את החיים הטובים".

ואחרי שדקלמת את המשפט הקבוע שאתה עונה לזרים...מה איתך?

העיניים העמוסות נראו מחייכות לרגע, מבט קצר במראה הרוחבית סוקר את האישה שהעזה לשאול "עלית עליי, וואלה תפסת אותי בבוקר לא משהו, חושב על גרושתי".

מה עם גרושתך?

"סיפור. עשתה ממני פורפרה, לא יוצאת לי מהראש, בגדה בי עם חבר" אווצ'. עניתי מה, זה טרי כל העסק הזה? "חצי שנה, חצי שנה שאני חי בסרט הזה, הייתה אחלה אישה, אחלה אישה הייתה, לא היה חסר לה כלום בית עם חצר, חברים.. את יודעת איזה אמא טובה היא הייתה.."

למה הייתה היום היא כבר לא?

"לא..לא... חס וחלילה גם היום היא אחלה אמא כל יום מבשלת להם, איזה ידיים יש לה זאתי".

וואלה. נשמע שאתה מתגעגע? "מי מתגעגע? בגדה בי אני אומר לך, נראה לך שאני אתגעגע אליה?" לא. לא נראה לי.. אבל אתה מתגעגע? שאלתי. "אמרתי לך שאני לא מתגעגע, מה יש לך?" גם אמרת שאתה חי את החיים הטובים ..

למה אתה הכי מתגעגע? עכשיו כבר הצלחתי להרגיז אותו, הוא סובב את ראשו אליי, "את בסדר? אומר לך לא מתגעגע". סליחה. לא מתגעגע.

מה חסר לך?

"מה חסר...? מה חסר...?! הכל חסר. הימי שישי עם הילדים? הטיולים המשותפים, הקפיצות של הילדים בבוקר על המיטה, לבוא מיום עבודה ויש לך ארוחה חמה, להירדם בלילה ליד מישהי שאתה אוהב... הילדים שלי כפרה עליהם, אני נגנב מגעגוע, הקטנה שלי גמורה, הגננת מספרת שהפכה להיות מופנמת. הכל חרטה, אני אומר לך, הכל פח בחוץ, זה הבל הבלים, זה סדום ועמורה כל ערב מעמיס מישהי ולמחרת בא לי להקיא מהקלות".

אתה אוהב אותה? "את מי?" אותי. מה את מי, את גרושתך. (הצלחתי להצחיק אותו)

"איך אני יכול לאהוב אותה נשמה? בגדה בי אני אומר לך". אז זה אומר שאתה לא אוהב אותה? התעקשתי. "זה אומר שהיא הייתה עם גבר אחר, היא לא אוהבת אותי, את מבינה מה אני אומר לך?" גם אתה היית ועדיין עם אחרות, כל ערב ואתה עדיין אוהב אותה, לא?!

"מה זה קשור? היא הייתה נשואה". אני רק מנסה לשקף לך שאין לזה קשר לאהבה..

תגיד, חשבת לסלוח לה? המשכתי "איפה אני ואיפה סליחה.. גמרה עליי".

ברור, זה לא פשוט בכלל, זה חתיכת סרט. אבל נראה לי שיותר קשה זה לחזור לבית ריק, בלי ארוחה חמה, בלי ארוחות שישי, בלי הילדים שקופצים על המיטה בלי לישון עם מישהי שאתה אוהב, בלי געגועים לילדים נראה לי. לא?!

שתיקה.

ותגיד, אם היא הייתה אומרת לך שזו מעידה חד פעמית.. ושהיא מצטערת? "היא נשבעה בילדים שזו מעידה חד פעמית, (התרכך הבחור) בכתה ת'חיים שלה, זה גם לא שהם עכשיו ביחד, יש לו חברה חדשה, הוא מאוהב, הרס לי ת'בית והמשיך".

נו אתה רואה אז אולי זה הזמן שלכם..

"מה זמן שלכם... נראה לך שאני יכול לחזור אליה?!, איך אני אסתכל עליה, איך אסתכל על המשפחה שלי על החברים שלי, את יודעת איך הם תמכו בי עד שעמדתי על הרגליים, מה אני אגיד להם?"

תגיד להם את האמת. תגיד להם שאתה אוהב אותה שאתה מתגעגע אליה לחיוך שלה, לחיוך של הילדים שלך, תגיד להם שבחרת בחמלה, באהבה, בבית חם, תגיד להם שאתה בוחר בעצמך, במה שיעזור לך לרפא את הלב, שהחלטת להניח את האגו בצד.

זה אחלה שתמכו בך, באמת. אבל רגע אחרי שסיימו לתמוך בך הם חזרו הביתה למקום הזה שאתה כל כך מתגעגע אליו לילדים לארוחה חמה, אתה לא מרכז החיים שלהם, הם לא מתעסקים בך, מקסימום הם יתעסקו בך יום יומיים, יעבור להם, לך יש חיים שלמים לחיות עם ההחלטה הם לא צריכים להיות חלק מהשיקול שלך.

יאללה חאלס קיבלת את מנת האגו החצי שנתית שלך "העמסת" נשים כל ערב, תראה איך אתה נראה.. על מי אתה עובד, עליה או עלייך? קדימה, אולי עכשיו זה הזמן ללב, לחמלה...לאהבה, סבלתם מספיק לא?!

אז "נתן" לה בקטנה, צחקקתי מנסה להקליל את האווירה קח את זה לטובתך, מתישהו יבוא גם לך "לתת" בקטנה הנה, קח ממני אישור למצפון נקי, אבל חד פעמי אה, שלא תיסחף לי... צחקתי.

"הגענו. טרמינל 1 וואלה.. לא יודע מה לענות לך"

אל תענה לי, תענה לעצמך. אני ממשיכה, כמו החברים שלך כמו המשפחה. כמו החיים.

תגיד, כמה מגיע לך? "בשבילך... 160" מה 160, שבוע שעבר לקחו לי 120.