אנשים בודדים בזוגות
- אפי כהן
- 1 באוק׳ 2024
- זמן קריאה 1 דקות
הים כבר לא אותו ים.
הגלים אותם גלים
החול אותו חול
אבל הים, כבר לא אותו ים.
אני מביטה בו באיש שלי ומקנאה
בדקות המעטות בהן הוא עוצם את עיניו
מתמסר לטבע ונעלם
נושם חיים ופשטות, אוסף צידה
לדרך ארוכה לא ברורה
אני מסתכלת עליו
קרניי השמש הבודדות
מכוונות כקרן לייזר על קמטי החיוך
שאני כל כך אוהבת
מתיישבת לצידו, על אותו
הסדין שישבתי אז
אי שם בפעם הראשונה
כשידעתי שזה האיש
מנסה גם אני להתמסר
לכחול
לאפור
לצהוב של השמש
למגע החול בכפות הרגליים
הכל כל כך יפה
רק המוח מכוער
לא נותן מנוח
קר. השמש משקרת באופן מוגזם
הגלים שכל כך אהבתי נשמעים מאיימים
הרוח קרה וחזקה, מגעה המלטף והמוכר
מתחלף בתחושה מציקה
אנשים בודדים גם כשהם בזוגות
פוסעים לאורך החוף ב 100% שפיפות
אף אחד לא שם לב למפרשיות הלבנות שבאופק
עיניהם עמוק בצדפים ובחול
אני בוחנת אותם, מנסה להיכנס אל עולמם
על פי זוויות השפתיים המבט בעיניים
ומבינה שכולם באותו הסיפור בדרך כזו או אחרת
את המלחמה הזאת
אי אפשר להעלים מתווי הפנים
ורק ילד אחד עם כיפה וציצית
מזכיר לי שהתמימות עדיין קיימת
והרוח ליטפה
והשמש חיממה
ולרגע אחד הרגשתי
שישה באוקטובר.
Comments