אחת מכמה?

אחת, שתיים ,שלוש, ארבע, חמש

ספרתי אותנו.

משהו בתמימותי טמטומי יוהרתי

הקל עליי, אולי כולנו נהיה בסדר

בכל זאת אחת משבע

ואנחנו כאן רק חמש

הסתכלתי עליהן, אף אחת לא הסתכלה עלי

כולן היו שקועות בנייד

מנסות להבריח מחשבות טורדניות

תכף יקראו לנו לפי מספר ונכנס למכונה

שתמעך לנו את השד ותחפש תאים

הטכנאית האדיבה קיבלה את פניי בחיוך

כולן במקום הזה מקבלות בחיוך

מעניין אם זה חלק מדרישות התפקיד

או שהחמלה והסבלנות מגיעות בעקבותיו חשבתי לעצמי

הפלטות הקרות ביצעו את תפקידן לעילא ולעילא

ניצחון המחץ

אמן והכל יהיה בסדר אמן והכל יהיה בסדר

רק שיהיה בסדר, התפללתי

תמתיני רגע אמרה הטכנאית

וקטעה את תפילותיי, אני רוצה לעשות לך

עוד בדיקה.

כדורי הלחץ דם לא עזרו לי

הלב שלי דפק בחוזקה, עשיתי בעבר

ממוגרפיה, אף אחת לא ביקשה להוסיף לי עוד בדיקה

מה...? מה...? מה...? מה...?

אמרתי כלום לטכנאית

אין לך מה לדאוג ענתה, זה רק לייתר ביטחון

מה... את רואה משהו? שאלתי

ברגע הזה ניסיתי לאמץ את כל מה שלמדתי פעם

בשפת גוף

היא רואה משהו, אני יודעת

אבל גם היה לי ברור שהיא לא תאמר כלום

אז הפסקתי לגמגם

יופי, סיימנו היא חייכה, עכשיו תעברי

לחדר השני, לאולטרסאונד,

במיטה הקרה בחדר השני

דמעתי בשקט

לא היה בי שום רצון לנחמה, רק רציתי לדעת מה הן רואות

רק רציתי שהדבר הזה יגמר, רק רציתי שמישהו יאמר

שהכל בסדר כי הוא יודע.

בא לי כבר להיות אחרי, בא לי רק שהתשובות

יגיעו במהרה.

הן הגיעו. במהרה, מידי.

בתשע בבוקר שלמחרת הבדיקה הטלפון צלצל

על הצג – מרפאה.

"שלום, אפרת? זאת ד"ר....

אני רואה שעשית אתמול ממוגרפיה,

אז זהו...הבדיקה שלך לא תקינה

מה...? מה...? מה זה אומר????

זה אומר שיש לך ממצא בשד בגודל 1.3 ס"מ בחשד בינוני"

מה...? (כפול 6) מה זה אומר?

"זה אומר שאת הולכת לכירורג שד

שייתן לך הפניה לביופסיה".

את יכולה להסביר יותר? שקשקתי

"אני לא יכולה לנחש, לכן עושים ביופסיה".

ניתקתי את השיחה וצחקתי בבכי

מה לעזאזל קורה פה??? מה היקום מנסה לומר לי

זאת הפעם החמישית שאני נפגשת עם בתי חולים

בחודש האחרון בלי קשר בכלל לבדיקה הזאת

פעם בשבילי ועוד 4 פעמים עם האנשים שאני הכי אוהבת.

אני רק רוצה לדעת, אמרתי לכירורגית השד,

אם ונגיד הממצא הזה ממאיר, האם את יודעת לומר לי באיזה שלב

הוא, אני לוחמת אמרתי לה, אם יש במה להילחם אלחם, אני רק רוצה לדעת

לאיזה סוג מלחמה להתכונן.

"כמו שיש סיכוי שאין כלום, יש סיכוי שיש משהו,

בואי אבדוק אותך ידנית" היא מיששה בקפדנות את החזה, את בית השחי

"את לא הולכת למות בקרוב אם זאת השאלה היא חייכה".

יצאתי ממנה והתקשרתי אליו, לאיש שאני אוהבת

מה אם? שאלתי אותו.

הכל יהיה בסדר הוא ענה מיד וכמו תמיד,

אני פה איתך, אנחנו ביחד ובכלל לא משנה מה ואם.

וזה היכה בי, כבר תקופה אורכה שאני לא אני והוא תמיד נשאר הוא

ואיזו זכות ואיך המלחמה הארורה הזאת

והחודש האחרון עם כל הבתי חולים, השכיחו ממני את היש

וכמה יש אלוהים כמה יש.

לאחר שבועיים של המתנה מורטת עצבים תפילות מחשבות ותובנות

הגיע התור לביופסיה

כמו בממוגרפיה, כולם אנשים אדיבים ונעימים ברמה קיצונית

לאחר הסבר מפורט על התהליך, נכנסתי לגראז'

אין שום דרך אחרת לתאר את החדר הזה

מכיוון שכנראה יש כאן גם גברים שקוראים

אמנע מלתאר את הפרוצדורה. (אני רק אעדכן שאין שום כאב פיזי).

טיפסתי על המיטה הנחתי את הראש על הצד

עצמתי את העיניים

ושרתי בלב

"או מטר ישיגך

בעדת טיפותיו הדופקת

על כתפייך חזך צווארך

וראשך רענן

ותלכי בשדה הרטוב

וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן"

האמנם?

10 ימים, זה הזמן שלוקח לקבל את התשובה,

אלה היו עשרה ימים מאתגרים, בהם הבטחתי לעצמי

כמעט כל הבטחה אפשרית אם הבדיקה תהיה תקינה

אלו היו עשרה ימים של חשבונות נפש עמוקים

ולמה אני כותבת את כל זה?

כי כמו שאני אומרת תמיד, אני מאמינה גדולה גדולה

ששום דבר לא במקרה, ברור לי לגמרי שהייתי צריכה את הסטירה

המצלצלת הזאת

במסע חיי, או כמו שכתבה לי חברתי האהובה כשסיפרתי לה על הממצא,

את לא טיפוס של חולי,

אבל!

והדגישה את האבל בענק, זו נורת

אזהרה וכדאי שתבררי עם עצמך מה היא באה לסמן לך.

אתמול בבוקר

לתיבת הדואר שלי הגיע התשובה

הממצא שפיר. הכל בסדר.

התפרקתי. בכיתי בקול.

הכל יכול היה להיות אחרת.

אני מכירה כל כך הרבה נשים שדוחות את הממוגרפיה

בגלל פחד, אני מבינה אותן, זה תהליך מפחיד, לא נעים

מורט עצבים, לכן פרטתי את כל התהליך את המקסימום שלו

כולל הפחדים הגדולים, הם קשים, אבל הם עוברים

והם מצמיחים והם לא במקרה.

אסור לנו להימנע ממנו מהתהליך הזה, אסור לנו לחשוב שלנו זה לא יקרה

זה קורה, זה קורה לכל כך הרבה, זה קורה לאחת משבע

אבל! אבל הבדיקה הזאת מצילה חיים!

וכן אני בטוחה שאת מכירה את הסלוגן הזה אחת משבע

ואני מניחה שיקראו את הפוסט הזה יותר משבע נשים (אני עוד בתהליך בנתיב היוהרה)

וכן זו יכולה להיות את. כן כן את! אשכרה את.

עכשיו תשאלי את עצמך בקול, אני?

נו..נו תשאלי, אני מחכה.

כן. את!

אז ראבק אני ממש מתחננת, שתסיימי לקרוא את הפוסט הזה

ותנעצי לך ביומן לקבוע לעצמך בדיקה, כי בחלק מההבטחות שלי לעצמי

הבטחתי שלפחות אחת תלך ותינצל, כן זאת המילה תינצל.

עכשיו נשארו לי רק עוד כמה דברים לעשות

אז הבוקר כבר הוצאתי את המזרן פילטיס מהבוידם לסלון

ואפילו קניתי השבוע לחם כוסמין גוועלד

כל מה שנותר לי זה רק לזרוק את המלאווח מהמקפיא

בזה... כבר לא נראה לי שאוכל לעמוד.